פסק-דין בתיק ע"א 6507/11

השופטת א' חיות:

ביום 9.1.2002 קרס חלק מתקרת החניון של מתחם מגורים, הכולל שני מגדלים בעיר מודיעין אותו יזמה והקימה חברת מפעלי לוקי לבניה בע"מ, המערערת בע"א 6507/11 (להלן: המערערת). לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב) מיום 14.6.2011, אשר דחה את תביעתה של המערערת נגד ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ (להלן: חברת עיט) שבנתה את שלד המבנה ונגד שני מנהליה ובעלי מניותיה.

הרקע העובדתי

1.       המערערת יזמה את הקמתם של שני מגדלים הכוללים 96 דירות מגורים וחניון תת-קרקעי בן שתי קומות בעיר מודיעין (להלן: הפרויקט). ביום 16.7.1996 כרתה לוקי ביצוע פרויקטים בניה (1989) בע"מ, שהיא כפי שיפורט להלן חברה הקשורה למערערת (להלן: לוקי ביצוע), הסכם עם חברת עיט לביצוע כלל עבודות השלד של הפרויקט (להלן: הסכם הבניה), ובהן תקרת החניון שהתמוטטה כאמור ביום 9.1.2002.

כשנה לאחר אירוע הקריסה הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב אותו אירוע. התביעה הוגשה נגד מהנדס הפרויקט, נגד חברת עיט, נגד מנהליה של חברת עיט ובעלי מניותיה (המשיבים 2 ו-3 בע"א 6507/11 - להלן: דרוקר וזלבנסקי, בהתאמה) וכן נגד שלוש חברות ביטוח אשר ביטחו את הפרויקט ואת הסיכונים הכרוכים בביצועו. סכום התביעה הועמד על 3,175,873 ש"ח.

במהלך הדיון בתביעה הציגה המערערת חוות דעת מומחה מטעם המהנדס ד"ר שמשון נדן (להלן: המומחה וחוות דעת נדן, בהתאמה) לפיה הסיבה העיקרית לקריסת התקרה נעוצה בכך שאחד מעמודי החניון - שנבנה ונוצק על-ידי עובדי חברת עיט - לא נבנה במקום המתוכנן על פי תוכניות הבנייה, וכתוצאה מכך המיפתח בין שניים מעמודי הבטון, שאמור היה להיות 10 מטרים, היה בפועל 11.76 מטרים. בנוסף נטען בחוות הדעת כי לא בוצעו השיפועים המתוכננים בתקרת החניון לפינוי הצטברות של מים.

פסק דינו של בית המשפט קמא

2.       לאחר הגשת התביעה הושג הסכם גישור בין המערערת ובין שלוש חברות הביטוח ומהנדס הפרויקט. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין ולפיו שילמו נתבעים אלו למערערת פיצוי בסך של 1,120,000 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט קמא התייחס, אפוא, לתביעה נגד חברת עיט, דרוקר וזלבנסקי (להלן: המשיבים) בלבד.

בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי לוקי ביצוע ולא המערערת היא זו שהתקשרה עם חברת עיט בהסכם הבניה. על כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, אין בידי המערערת עילה חוזית נגד חברת עיט מתוקף הסכם הבניה או נגד מי ממנהליה כערבים להתחייבויותיה של חברת עיט על פי הסכם הבניה. בית המשפט דחה בהקשר זה את טענת המערערת כי היא ולוקי ביצוע הן למעשה חברה אחת בציינו כי לא הובאו ראיות להוכחת טענה זו ובציינו עוד כי העובדה ששתי החברות פועלות תוך "איחוד עוסקים" מול שלטונות המס, אינה מלמדת בהכרח על טיב אישיותן המשפטית. בית המשפט הוסיף וציין כי לוקי ביצוע מצויה בהליכי פירוק ועל רקע זה ניתן להבין מדוע לא היא זו שהגישה את התביעה.

3.       מכאן פנה בית המשפט לדון בשאלת אחריותה של חברת עיט לנזקי המערערת על פי עוולת הרשלנות. בית המשפט דחה את טענת חברת עיט לפיה סיפקה לפרויקט שירותי כוח אדם בלבד, וקבע כי על-פי הסכם הבניה היא נטלה על עצמה כ"קבלן" את ההתחייבות לביצוע עבודות בניית שלד בפרויקט. עוד נקבע כי לעניין עוולת הרשלנות אין משמעות לעובדה שהמערערת לא הייתה צד להסכם הבניה ויש לבחון האם חברת עיט חבה כלפי המערערת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם חובות אלו הופרו על ידה. בית המשפט קבע כי כל קבלן אחראי לתוצאות הנובעות ממחדליו ומעבודתו הלקויה ומכאן שאין כל ספק כי חברת עיט כמבצעת של עבודת השלד חבה חובת זהירות מושגית בכל הנוגע לטיב עבודה זו. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי בנסיבות העניין קיימת חובת זהירות קונקרטית מצד חברת עיט כלפיה.

          מן הטעמים המפורטים לעיל דחה בית המשפט את התביעה נגד חברת עיט ונגד מנהליה דרוקר וזלבנסקי. אך החליט שלא לחייב את המערערת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין נוכח "נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כאשר אין מחלוקת שהנתבעת 5 [חברת עיט] במעשיה ובמחדליה גרמה להתמוטטות תקרת החניון".

          על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי הוגשו ערעור המערערת וערעור המשיבים שבפנינו.

טענות הצדדים בע"א 6507/11

4.       לטענת המערערת, בכל המועדים הרלוונטיים היתה לוקי ביצוע הזרוע הביצועית שלה כחברה בבעלותה המלאה, ומכאן שקמה לה עילת תביעה חוזית נגד חברת עיט ומנהליה מתוקף הסכם הבניה. בהקשר זה שבה המערערת וטוענת כי שתי החברות התנהלו במסגרת איחוד עוסקים מול שלטונות המס וניהלו את מערכת הנהלת החשבונות במאוחד. המערערת מציינת כי התביעה הוגשה טרם כניסתה של לוקי ביצוע להליכי פירוק ועל כן, בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא, לא היה זה שיקול בבחירת זהות התובעת אשר נעשתה בתום לב. עוד טוענת המערערת כי מספר רב של חשבוניות עבור תשלומים לתיקון תקרת החניון הוצאו על שמה ולכן, לחלופין, עומדת לה עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

           אשר לאחריותה הנזיקית של חברת עיט טוענת המערערת כי זו ביצעה את עבודות הבניה בניגוד לתוכניות שנמסרו לה וכי בנייתו הרשלנית של השלד היא שהובילה לאירוע הקריסה. המערערת מפנה בהקשר זה לחוות דעת נדן שהגישה לבית המשפט קמא המתארת את כשליה של חברת עיט בבניית התקרה. כמו כן מפנה המערערת לתחשיב נזק שהוגש מטעמה ונערך על ידי המהנדס יוסי רודה (להלן: תחשיב הנזק), לפיו הוערכו עלויות שיקום תקרת החניון ששולמו על ידי המערערת בסך של 3,304,649 ש"ח (בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מחודש דצמבר 2002). המערערת מדגישה כי המשיבים לא הציגו כל חוות דעת מומחה או ראיה מטעמם לסתור את חוות דעת נדן או את תחשיב הנזק. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקובעו כי לא טענה לקיומה של חובת זהירות קונקרטית מצד חברת עיט כלפיה בציינה כי משנטען על ידה כי התקיימו במקרה דנן יסודות עוולת הרשלנות נכללת בכך גם הטענה לקיומה של חובת זהירות קונקרטית כלפיה. המערערת מוסיפה וטוענת כי חובה זו התגבשה נוכח צפיות שיש לייחס למשיבים כי הקמת הפרויקט באופן המנוגד לתוכניות תגרום למערערת נזק. בנוסף טוענת המערערת כי המשיבים לא טענו להיעדר חובת זהירות קונקרטית וכי לא היה מקום שבית המשפט יעלה טענה זו מיוזמתו.

           אשר לאחריותם האישית של מנהלי חברת עיט טוענת המערערת כי זו נובעת מכך שהם אלה שפעלו בפרויקט בשם חברת עיט והמעשים והמחדלים שלהם מקימים על כן עילה נזיקית ברשלנות גם כלפיהם. לגבי דרוקר היא מוסיפה כי יש לראות בהסכם הבניה הוכחה לחבותו האישית בנזיקין כמי שהצהיר בהסכם כי הוא מתחייב להשגיח באופן אישי על ביצוע העבודות. המערערת מוסיפה וטוענת כי רכשה כיסוי ביטוחי עבור אחריות צד ג' ואחריות מעבידים בלבד ומכאן שאין בידה פוליסה המבטחת את אחריות המשיבים וכי מכל מקום הטענה בדבר כיסוי ביטוחי לא הועלתה על ידי המשיבים בפני בית המשפט קמא ומכאן שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה מצידם. נוכח כל האמור טוענת המערערת כי יש לקבל את הערעור שהגישה ולחייב את המשיבים ביחד ולחוד לשלם לה סכום של 2,037,873 ש"ח (סכום התביעה שהגישה בהפחתת הסכום ששולם לה על-ידי המשיבים הפורמאליים, על פי חישוב שערכה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

5.       המשיבים טוענים מנגד כי הבסיס המשפטי עליו נשענה התביעה הוא הסכם הבניה שהמערערת כלל אינה צד לו אלא לוקי ביצוע, המצויה כיום בפירוק ועוד נטען כי לוקי ביצוע מעולם לא המחתה את זכויותיה למערערת. בהקשר זה טוענים המשיבים כי המניע להגשת התביעה בשם המערערת נעוץ בכך שאילו היה נפסק פיצוי לטובת לוקי ביצוע, פיצוי זה היה מועבר לנושיה הרבים. בנוסף טוענים המשיבים כי בהליכי הפירוק של לוקי ביצוע קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) כי מר ישראל נבו, הבעלים של לוקי ביצוע ושל המערערת (להלן: נבו), פעל במרמה על מנת להרחיק את המערערת מחובותיה של לוקי ביצוע.

לעניין אחריותם כלפי המערערת על-פי עוולת הרשלנות, שבים המשיבים וטוענים כי חברת עיט היא חברת כוח אדם, שכל תפקידה היה לספק פועלי בניין מרומניה לפרויקט וכי אלה עבדו על-פי הנחיות המערערת. כמו כן טוענים המשיבים כי תקופת אחריותה של חברת עיט הוגבלה בסעיף 12.1 להסכם הבניה לעשרה חודשים "מתום בנית כל חלק" מחלקי הבניה שפורטו באותו הסעיף (מרתף חניה, בנין דרומי ובנין צפוני) ואילו אירוע הקריסה התרחש בחלוף כארבע שנים מן המועד הקובע וגם מטעם זה אין לייחס לה אחריות לאותו אירוע. עוד טוענים המשיבים כי בסעיף 11 להסכם הבניה התחייבה לוקי ביצוע לבטח את כל סיכוניה של חברת עיט בביטוח קבלנים וחברת עיט אף השתתפה מדי חודש בתשלום הוצאות הפוליסה בהתאם למוסכם. ביחס לאחריותם האישית של דרוקר וזלבנסקי נטען כי אף אם הייתה המערערת צד להסכם הבניה הרי שאין בו כל הוראה המצדיקה הטלת חיוב אישי עליהם, וכן כי הערבות האישית שהעביר דרוקר למערערת פקעה לאחר שחברת עיט נתנה ערבות בנקאית מטעמה. המשיבים הוסיפו וטענו כי בכתבי הטענות ובתצהירי העדות שהגישה המערערת לא הועלתה מצידה כל טענה לביסוס תביעה אישית או הרמת מסך.

טענות הצדדים בע"א 6755/11